1א אמר רבא: מי שמת ביום טוב ראשון — יתעסקו בו עממים גוים לקבור אותו. מת ביום טוב שני של גלויות — יתעסקו בו ישראל, ודין זה נוהג אפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, מה שאין כן בביצה, שאם נולדה ביום הראשון של ראש השנה — אסורה ביום השני.2נהרדעי אמרי חכמי נהרדעא היו אומרים: אף בביצה אין ראש השנה שונה משאר שני ימים טובים של גלויות וכשנולדה בראשון — מותרת בשני. שמה דעתיך דעתך, כלומר, מה יש לחשוש — דילמא מעברי ליה שמא יעברו אותו את חודש אלול ויעשוהו בן שלושים יום, לאחר שנתאחרו העדים לבוא, ומתחילים למנות את ימי השנה החדשה רק מלמחרת, ונמצא שעושים שני ימים יום טוב מלכתחילה, הא הרי כבר אמר על כך רב חיננא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך לא מצינו שיהיה חודש אלול מעובר, כי החכמים דאגו בדרכים שונות שלא יהא צורך לעבר את חודש אלול, וראש השנה יחול תמיד בזמנו.3אמר מר זוטרא: לא אמרן אמרנו שישראל יטפלו במת ביום טוב שני של ראש השנה, אלא דאשתהי שכבר נשתהה המת מיום טוב ראשון מטעם כלשהו ולא קברוהו, ויש חשש שמא יסריח וצריך לדאוג לכבוד המת. אבל אם לא אשתהי נשתהה ואין חשש לכבודו — אין מתעסקים בקבורתו ביום טוב, אלא משהינן ליה משהים אנו אותו עד מוצאי יום טוב, ואז קוברים אותו.4רב אשי אמר: אף על גב דלא אשתהי, נמי לא משהינן ליה אף על פי שלא השתהה גם כן אין משהים אותו מאי טעמא מה טעם הדבר, יום טוב שני לגבי מת — כיום חול שויוה רבנן עשו אותו חכמים, ועד כדי כך אפילו כדי למיגז ליה לגזור לו גלימא של תכריכים בו ביום, אף שאיננה מעיקרי צורך הקבורה, או למיגז ליה אסא לגזוז, לחתוך, עבורו הדסים שהיו נוהגים להניח על מיטת המת משום כבודו.5אמר רבינא: והאידנא דאיכא חברי ועכשיו שיש החברים כהני הפרסים בבבל והם היו מנסים למצוא סיבה להעליל על ישראל, ואם יראו שישראל קוברים מתיהם ביום טוב שני יוכיחו מכאן כי אין זה יום קדוש, ויכריחו אותם לעשות בו מלאכה, על כן חיישינן חוששים אנו ואין אנו קוברים מתים ביום זה.6מסופר: רבינא הוה יתיב קמיה היה יושב לפני רב אשי בשני ימים טובים של ראש השנה שחלו באותה שנה ביום חמישי ושישי בשבוע, חזייה דהוה עציב ראה אותו רבינא שהוא עצוב, אמר ליה לו: אמאי עציב מר מדוע עצוב אדוני? אמר ליה לו: שלא אותיבי הנחתי עירובי תבשילין ואין אני יכול להכין תבשיל או להדליק נר בראש השנה עבור השבת העתידה לחול למחרתו.7אמר ליה לו: ולותיב מר האידנא ושיניח אדוני עכשיו ביום הראשון של ראש השנה, שהוא יום חמישי בשבוע, עירוב תבשילין, מי האם לא אמר רבא: מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב אחד של גלויות לחבירו, ומתנה תנאי זה: אם היום הוא חול ולמחרת קודש — יהא זה עירוב, ובשלו אוכל לבשל מחר עבור השבת, ואם היום קודש ומחר חול — הרי בלא זה מותר לבשל מחר מלכתחילה, כשאר ימות החול!8אמר ליה לו: אימר אמור שאמר רבא הלכה זו לגבי שני ימים טובים של גליות סתם, אולם בשני ימים טובים של ראש השנה מי האם אמר? שאין שני ימי ראש השנה אלא כיום אחד ארוך ושניהם קודש.9אמר לו רבינא: והא אמרי נהרדעי והרי אומרים חכמי נהרדעא: כי אף ביצה מותרת בשני ימים טובים של ראש השנה, שאין כל הבדל ביניהם לבין יום טוב אחד של גלויות, ואם כן אפשר לנהוג בענין עירוב תבשילין גם כן כך. אמר ליה לו רב מרדכי: לרבינא, אין זה פותר את הקושי של רב אשי, כי בפרוש אמר לי מר אדוני, כלומר, רב אשי, דלא סבר להא דנהרדעי שאיננו סבור כשיטה זו של חכמי נהרדעא ולכן ראש השנה אינו כשאר ימים טובים, ולא היתה תקנה לעירוב שלא נעשה בזמנו.10ב אתמר נאמר שנחלקו אמוראים בשאלה זו: אפרוח שנולד בבקיעת ביצתו ביום טוב, רב אמר: אסור. ושמואל, ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת ר' יוחנן אמר: מותר. ומסבירים את טעמי הדיעות: רב אמר: אסור — מוקצה הוא. ושמואל ואיתימא ויש אומרים ר' יוחנן אמר: מותר — הואיל ומתיר עצמו בשחיטה. כלומר, מאחר והיתר שחיטת האפרוח והכשרתו לאכילה היא בלידתו, ומאחר שהלידה מתירה את שחיטתו — הריהי מתירה אותו גם מאיסור מוקצה.11אמרי ליה אמרו לו רב כהנא ורב אסי לרב: וכי מה בין זה לעגל שנולד ביום טוב? שמותר לשחטו בו ביום! אמר להו להם: אינו דומה, הואיל והעגל בהיותו בתוך מעי אימו, הריהו מוכן אגב אמו בשחיטה. כי הלכה היא שכאשר שוחטים פרה גם העגל שבתוכה מותר "בן פקועה", ונמצא שלא חל עליו מעולם איסור מוקצה.12מה שאין כן באפרוח שבביצה, שהרי הביצה היתה מוקצה קודם לכן, והקשו: ומה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה, שהרי אם היתה אמו טריפה היתה אסורה באכילה ואגב כך גם העגל שבתוכה, ולאחר שנולד הותר! שתיק שתק רב ולא ענה, כמי שאין בידו תשובה.13אמר רבא ואיתימא ויש אומרים שהיה זה רב יוסף: מאי טעמא שתיק מה טעם שתק רב? הרי יכול היה לענות; לימא להו שיאמר להם: אף עגל שנולד מן הטריפה איננו נחשב כמוקצה גמור הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים, שהרי אפשר לשחוט את הטריפה ולתת אותה לכלבים לאכילה, ועל כן איננה מוקצה גמור קודם לכן, אבל האפרוח, כל עוד הוא בתוך קליפת הביצה, איננו עומד לאכילת הכלבים ולא היה ראוי איפוא בכניסת החג והריהו מוקצה ולפיכך הריהו נחשב כנולד ואסור!14אמר ליה לו אביי:15השתא עכשיו הרי יודעים אנו שדבר שמוכן לאדם לא הוי אינו מוכן לכלבים שדבר שהיה ראוי לאכילת אדם ונפסל אין אומרים שממילא מותר לאכילת כלב, דתנן שכן שנינו במשנה: מחתכין את הדלועין לפני הבהמה כדי להקל עליה את האכילה, ואת הנבלה אפילו מתה בו ביום חותכים לפני הכלבים. ר' יהודה אומר: אם לא היתה הנבלה מתה כבר מערב שבת, שאז היתה מוכנה מבעוד יום לכלבים, אלא מתה בו ביום — אסורה, לפי שאינה מן המוכן. הרי שאף שבהמה זו בחייה היתה ראויה לאכילת אדם, אין אנו אומרים שדבר המוכן לאכילת אדם ממילא נחשב כראוי לכלבים, אלא יש להכין עבורם במיוחד. וכי תוכל אם כן לומר כי דבר המוכן לכלבים הוי הריהו נחשב מוכן לאדם?!16אמר ליה לו: אין כן הוא הדבר, ואין לתמוה, כי דבר המוכן וראוי לאדם לא הוי אינו נחשב כראוי ומוכן לכלבים — דמאי דחזי ליה לאיניש שמה שראוי לאדם לא שדי ליה איננו זורק אותו לכלבים, ולכן הקצה בהמה זו מדעתו, אולם דבר המוכן לכלבים נחשב ממילא כראוי ומוכן לאדם, כיון דדעתיה דאיניש על כל מידי דחזי ליה שדעתו של אדם על כל דבר שראוי לו לאכילה ואף שהועידו לכלבים אם נמצא שכשר וראוי הוא לאכילת אדם, לא הוקצה לגמרי מדעתו. ולכן עגל שבמעי אמו, אף שהיא עצמה טריפה, ראוי הוא לכשייוולד ודעתו עליו שכאשר יוולד יאכלנו.17ומעירים לגוף המחלוקת, תניא כותיה שנויה ברייתא כשיטתו של רב, תניא כותיה שנויה ברייתא כשיטתו של שמואל ואיתימא ויש אומרים שכשיטתו של ר' יוחנן.18ומפרטים: תניא כותיה שנויה ברייתא כשיטתו של רב: עגל שנולד ביום טוב — מותר, אפרוח שנולד ביום טוב — אסור, ומה הפרש בין זה לזה? זה העגל מוכן אגב אמו בשחיטה, וזה האפרוח אינו מוכן אגב אמו.19תניא כותיה שנויה ברייתא כשיטתו של שמואל ואיתימא ויש אומרים שהיא שיטת ר' יוחנן: עגל שנולד ביום טוב — מותר, ואפרוח שנולד ביום טוב — מותר, מאי טעמא מה טעם — זה העגל מוכן אגב אמו, וזה האפרוח מתיר עצמו בשחיטה.20תנו רבנן שנו חכמים בברייתא: אפרוח שנולד ביום טוב — אסור. ר' אליעזר בן יעקב אומר: אף בחול אסור האפרוח בו ביום לפי שלא נתפתחו עיניו, ואפרוח קטן כל כך איננו נחשב עדיין כעוף הראוי לאכילה אלא כשרץ.21ומעירים: כמאן אזלא הא דתניא כשיטת מי הולכת ברייתא זו ששנויה על הכתוב: "לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם" ויקרא יא, מב, שאמרו: הרי זה לרבות ולכלול באיסור אכילת שרצים, אף את האפרוחים שלא נתפתחו עיניהם. כמאן כשיטת מי הוא — כשיטת ר' אליעזר בן יעקב.22א אמר רב הונא אמר רב: ביצה, עם יציאתה נגמרה יצירתה, וכל עוד לא נולדה, עדיין אינה נחשבת כביצה. על כלל זה שאמר רב שואלים: מאי מה פירוש ולאיזה ענין אמר עם יציאתה נגמרה? אילימא אם תאמר שכוונתו היא עם יציאתה נגמרה שרק אז היא קרויה ביצה ומותרת לאכלה בחלב, הא הרי שמעת מכאן שביצה כשהיא עדיין במעי אמה לפני שנולדה, אפילו שהיתה גמורה אסורה לאכלה בחלב? והתניא והרי שנינו בברייתא: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות — מותרות לאכלן בחלב!23אלא יש לפרש את דברי רב כך: עם יציאתה נגמרה — ורק אם יצאה כולה בחול מותרת לאכלה ביום טוב. ותוהים: הא הרי תסיק מכאן כי ביצה שנמצאת במעי אמה אסורה לאכלה ביום טוב? והא תניא והרי שנינו בברייתא: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות — מותרות לאכלן ביום טוב!24וכי תימא ואם תאמר: קא משמע לן השמיע לנו בברייתא מאי דלא אשמעינן במתניתין מה שלא השמיע לנו במשנה, שאף שהמשנה לא פירשה דבר זה, פירשה אותו הברייתא, וכיוצא בה אומר רב תוספות, אולם הא נמי תנינא זו גם כן שנינו, כלומר, דבר זה אפשר להסיק מן המשנה עצמה, שהרי נאמר ביצה שנולדה ביום טוב, בית שמאי אומרים: תאכל, ובית הלל אומרים: לא תאכל. ועד כאן לא פליגי נחלקו בית שמאי ובית הלל אלא בביצה שכבר נולדה, אבל בביצים במעי אמן — דברי הכל שריין מותרות.25וכי תימא ואם תאמר ותפרש את המשנה להיפך שבית הלל אפילו ביצים במעי אמן נמי אסרי גם כן אוסרים, והאי דקתני וזו ששנינו במשנה בלשון "נולדה" — להודיעך כחן של בית שמאי שאפילו בביצה שנולדה נמי שרו גם כן התירו, אלא הא דתניא ברייתא זו ששנינו: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות — מותרות לאכלן ביום טוב, אם כן מני כשיטת מי תהא ברייתא זו? לא בית שמאי ולא בית הלל!26אלא ודאי אין לומר שרב בא לאסור ביום טוב ביצה שטרם נולדה, ועלינו לפרש את דברי רב כך: ביצה עם יציאתה נגמרה — ומגדלת אפרוחים, כלומר, ביצה שנולדה כדרכה, אפשר להדגיר אותה ולקבל ממנה אפרוח, אולם ביצה שנשארה במעי אמה ולא יצאה — אינה מגדלת אפרוחים. ושואלים: למאי נפקא מינה מה יוצא מכאן מקביעה זו הלכה למעשה? ומשיבים: למקח וממכר לענין מסחר, ללמדנו שיש הבדל בין ביצה זו לאחרת. וכבר אירע מעשה כי כמו ההוא אדם אחד דאמר להו שהיה אומר ומכריז להם לאנשים: ביעי
